קששרוליק הבין שאיבד את הילדים שתה מהפלג אכל מה שנישאר ךו והלך.הל ך זמן רב. עד שהתעייף וישב בתחושה של חוסר אונים. ובכוחותיו האחרוניםהמשיך ללכת. בשבועות הבאים ישן על העצים והתמחה בתיפוס עד כדי זריזות של קוף היה עולה,יורד ןקופץ מעץ לעץ כשהוא נאחז בענפים.נעליו הבלויות התפוררו זה מכבר. עור כפות רגליו התעבה עד כדי כך שיכול היה לרוץיחף בכל מקום בלי לחוש כלל אל מה הוא דורך. הוא למד ללכת בשקט כמו חיות. הוא תיפל במורסות על רגליו ואל ידיו, השריטות הרבות שנשרט בין השיחים, סחט את המוגלה ואז היה משתין על הפצע.
במשך היום לא חשב על חבריו ולא הרגיש בדידות הוא היה עסוק בחיפוש מזון ומים. ריתקו אותו חיות וציפורים בלילה היה עולה לישון על העץ, מילאו טת ראשו מחשבות. חשב על יוס'לה,על ינקל,על אמא שלו,על יוינה הסנדלר לפעמים היה מתעורר ביגלל הרעש של .איזו חיה או ציפור לילה הוא לא ספר את הימים,חי מרגע לרגע, משעה לשעה, מבוקר לערב.
ליקק מי טל בבוקר,שתה מים מהשלוליות,אכל פירות יער.בנידודיו פגש קיפוד,עכבר,איילה בלווית עופר. היה פוחד מחזירי בר. מרוב רעב היה הורג קיפוד או סנאי וצולה אותו. יום אחד פגש איש יערן שעזר לו להגיע לבית של אחותו להגיע לבית של אחותו למרות שהוא הבין שהוא ילד יהודי. שרוליק פחד להגיד את שמו האמיתי ואמר שקוראים לו יורק סטניאק בכל כוחותיו אצל האישה, הלך לישון ברפת. בבוקר קיבל ספל חלב וקצת לחם, הלך ליראות את הצאן אבל פחד מהפרות בצוהוריים היה אוכל את מה שנתנו לו איתו וחזר בערב אם הצאן.חשוב לציין שלמרות החיים הקשיים במקומות זרים הרבה פעמים ניזכר בחבריו ובהוריו. למרות זאת היה ילד עדין, לא רצה לתפוס פרפר ציבעוני כי פחד לקלקל אותו. שרוליק היה בודד מאוד ורצה להתיידד עם ילדים. בעקבות קריאת הספר אני מרגיש את חייו של ילד יתום ובודד בתקופת השואה שהוא מלא קשיים וסכנות אבל תמיד אנשים שעזרו לו ולא איבד את תיקוותו שיגיעו זמנים יותר טובים. קשה להבין זמנים אלו ביגלל שאנו חיים במדינת היהודים שיש מספיק אוכל, שתיה, וממתקים, ספרים, בתים, ולא צריך להילחם מיום ליום סתם אל החיים.
